הסיפור של אביב

אביב

אביב

אני אפילו לא זוכר את התרומה הראשונה שלי.

ביצעתי אותה לפי הרישומים כשבועיים אחרי יום הולדת 18, בכיכר ציון בירושלים.

את הניידת אני דווקא זוכר, כנראה כי תרמתי בה עוד מספר פעמים. אף שאני לא זוכר שיחה ספציפית על תרומת דם, בבית ובבית הספר בהחלט לימדו אותי לתת לאחרים.

תרומת דם נראתה לי תמיד כמו נתינה מופלאה, מלאת ניגודים: מצד אחד אתה רואה ומרגיש שבאמת יצא ממך משהו, ומצד שני, תוך כמה ימים אתה נשאר ללא כל מחסור - מקבל הכל בחזרה.

מצד אחד אתה משתף משהו אישי מאוד, ומצד שני אין לך מושג למי הוא יגיע.

מצד אחד זאת תרומה "קלה" לביצוע, שלא עולה לך בכלל, ומצד שני היא יכולה לתת למישהו את הדבר היקר מכל, את החיים שלו.

ולכן, מכל התרומות, היא נראית לי הכי מובנת מאליה - כל עוד אני כשיר, ברור שאמשיך לתרום.

סיפורה של ענת מרמת גן

זהו סיפורה המרגש של ענת, בת 34 מרמת גן שהפכה לתורמת דם פעילה.

וכך היא מספרת לנו: כל חיי פחדתי ממחטים ומבדיקות דם, כך שתרומת דם מעולם לא הייתה אופציה עבורי.

אחרי הלידה, שעברה בשלום, היה דימום והסבירו לי כי אני צריכה לקבל 2 מנות דם. הבנתי שמנות הדם ישפרו את מצבי כי הייתי עייפה מאוד, עם כאבי ראש בשל המוגלובין נמוך, והכי חשוב - ללא יכולת להניק.

מסתבר שבמדינות רחוקות כמו אפריקה, זו פריבילגיה לקבל דם. כך הסבירו לי.

לאחר קבלת מנות הדם השיפור היה מהיר ומשמעותי, ההתאוששות הייתה קלה הרבה יותר, חזרתי להניק, והרגשתי שחזרתי לעצמי. אילולא הייתי מקבלת את מנות הדם, ההתאוששות הייתה לוקחת חודשים ארוכים ומתישים.

מאז, עברו שנתיים ובכל יום הולדת של בני, החלטתי כי החגיגה שלי היא ללכת ולתרום דם, ואני עושה זאת עם חיוך גדול ותחושת שליחות עצומה. ממליצה לכולם מכל הלב לגשת ולתרום. זה ישנה את חייכם ואת חיי הזקוקים כל כך לתרומות.

הסיפור של שמעון רדליך

ב - 1965 הגיע  מרמת גן על אופניו בחור לתרום דם בבית חולים תל השומר

אחרי שאמא שלו אמרה לו שבעל המכבסה בשכונה חולה וצריך דם.

שמעון רדליך ותרומת הדם ה - 100

שמעון רדליך ותרומת הדם ה - 100

כשסיים לתרום הגיעה הפקידה המופקדת על הרישומים והתחילה לשאול את התורם על פרטיו האישיים ...שמו...תאריך לידה וכו'.

כשדיווח לה שהוא יליד אפריל 1949 כל עובדי התחנה נעמדו על הרגליים והיו בשוק – מה? ילד בן 16 תרם דם ????!!!!! הרי זה בניגוד לחוק ולתקנות!!

נו טוב... עבר בשלום אחרי שמילאו אותו בקנקן מים.

ואז...

גברת אחת מבוגרת שענתה לשם "נחמה ברלינסקי" יזמה בָּמַקום שיבדקו לילד הזה את סוג הדם.

כשהסתבר שהוא נדיר  B- היא פנתה אליו בשאלה אם הוא מוכן להצטרף לרשימה שיש לה בכיס עם כ - 250 אנשים נוספים ויקראו לו כשצריך דם.

ובכן, הילד הסכים בָּמַקום והצטרף לארגון תורמי הדם שנוסד ב 1936 בתל אביב.

לימים היה מזכיר הארגון ואח"כ יו"ר הרבה שנים עם פעילות עשירה וכיום הוא נשיא כבוד עם 103 תרומות אישיות.

כי הילד הזה הוא אני... שמעון רדליך.

הסיפור של רון פישבין

אי שם באמצע שנות השמונים, אני חייל בן 20 סבלתי מדימום בדרכי העיכול (כיב קיבה מדמם).

לא שידעתי מזה, אך עם כל יום שחלף הרגשתי יותר ויותר חולשה, מכיון שלא רציתי להעמיס פעילות על חברי ליחידה לא פניתי למרפאה עד שמפקדי הכריח אותי לעשות זאת.

בסיכומו של דבר הגעתי הגעתי לבית חולים עם המוגלובין 6.2 וקבלתי 4 מנות דם.

באותו רגע גמלה בי ההחלטה שחובות יש להחזיר, זה לא שעד אותו זמן לא תרמתי, תרמתי אבל רק מנת דם אחת בודדת בשנה.

אבל מאז אני תורם מספר פעמים בשנה וכיום 30 שנה אחרי המונה עומד על 68 תרומות ובתקווה לעוד הרבה תרומות.

 

הסיפור של רון בן יהודה, בן 18.5

רון בן יהודה, בנק הדם, תה"ש, 24-06-2019

רון

נולדתי לאבא שמגיל צעיר אמר לי שלתרום דם זה חשוב ואפילו לקח אותי איתו לכמה תרומות. כשהראה לי את כרטיס תרומות הדם שלו נדהמתי לגלות מספר רב של תרומות. ראיתי על כרטיס התרומות שלו שיש מקום לרשום שם 150 תרומות ובאותו רגע הבטחתי לעצמי שאשיג את היעד הזה.

היום, 24/6/2019, תרמתי בפעם החמישית דם ובמקרה התלהבו מההגעה שלי כי בדיוק הגיעה הזמנה דחופה של דם מהסוג שלי יש. אין לי סוג דם נדיר, מה שמראה שכל דם נחוץ. תעשו טובה למישהו רנדומלי ולעצמכם, תמצאו איזה יום ללא מעש ותקפצו לגיחה קצרה של חצי שעה לבנק הדם הקרוב לביתכם, גם בריא וגם מציל חיים.

גם אני תרמתי דם והצלתי חיי אדם!

 

 

 

סיפורה של ליאל טהרני, בת 18

ליאל טהרני, בת 18

ליאל טהרני, בת 18

הרצון לעזור ולהשפיע הוא ערך שחונכתי עלי מהבית. בכיתה ח' תרמתי שיער והרגשתי שזה מעשה מדהים ושאני רוצה להציל חיים גם באופן ישיר.
לאחר בירור על הנושא הגעתי לתרומת דם. ישר התחברתי לרעיון כיוון שתרומת דם יכולה להציל חיים של שלושה אנשים, בהינתן המצב בו תרומת דם מופרדת ל- 3 מרכיבים - טסיות, פלאזמה והנוזל עצמו.
הדבר היחיד שעמד ביני לבין הרצון היה הפחד שהיה לי באותה התקופה ממחטים. התעמתתי מול הפחד הזה בכיתה י"א בעזרת אחות מדהימה בזכותה הבנתי שה"פחד" שלי ממחטים היה לא מבוסס.
באותו הרגע הבנתי שהדרך ביני לבין המטרה, הרצון לתרום דם קצרה ותכננתי לתרום דם ביום הולדת 17.

לצערי יום ההולדת נפל על תקופת בגרויות, ולאחריה טסתי ללונדון לשבועיים. כשחזרתי, אמי אמרה לי שבעוד מספר ימים תיערך התרמת דם בעיר (בית שאן) ואם אני מעוניינת לבוא איתה. אני לא אדם ספונטני אבל הרגשתי שזו ההזדמנות שלי ושעדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
לתרומה הגעתי מלווה בהוריי ובחברה טובה והחובשת המדהימה שהייתה שם ראתה שאני לחוצה מעט ואמרה לי לסמוך עליה, סמכתי עליה וגיליתי שתרומת דם לא כואבת כלל וגורמת לי לאנרגטיות מתוך ידיעה שהצלתי שלושה אנשים בדקירה קטנה.

מאז השאר היסטוריה. תרמתי פעם שנייה ב- 5/2/2020 (שוב היה צוות מדהים) ותכננתי לתרום דם בפעם השלישית ביום ההולדת ה- 18, מתוך רצון להעניק חיים ביום בו קיבלתי את ההזדמנות לחיות בעצמי.
בחלומותיי הגרועים ביותר לא דמיינתי שהתרומה הבאה שלי תהיה באמצע וירוס עולמי, אבל דווקא כשחשבתי שהקורונה הרסה הכל, מתוך הידיעה שהכל "נעצר", התמקדתי בדבר החשוב באמת, הצלת חיים ועוד ביום ההולדת.

הגעתי לתרומה מלווה באמא ובחברה טובה וכשסיפרתי לצוות שזה יום הולדתי כולם איחלו לי מזל טוב ושלל ברכות וגרמו לי להרגיש הכי מיוחדת שיש
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוותי מד"א המדהימים שתמיד יודעים להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, להרגיע, לתת אווירה טובה וגורמים לי לחשוב על התרומה הבאה כבר כשהמחט של התרומה הנוכחית יוצאת מהוריד.

 

סיפורה של מאי הרשברג

אני זוכרת את הפעם הראשונה שתרמתי דם.מאי הרשברג
זה היה כשהייתי חיילת.
תמיד שנאתי מחטים, לא אהבתי לראות דם (מאמינה שאני לא היחידה), אבל דם זה משהו שהיה קשה לי גם לראות.
אבל אם יש משהו שאני אוהבת לעשות זה לעזור ולתרום.
אני בן אדם שתמיד חושב על אחרים לפני שחושב על עצמו, כי תמיד חשוב לי לעזור ולתת יותר.
אז כששמעתי שמגיעה ניידת תרומות דם לבסיס.
ידעתי והרגשתי שזה משהו שאני חייבת, בעצם יותר נכון להגיד, רוצה לעשות את זה.
אז מילאתי טופס תרומת דם ורצתי לעשות את זה, הרגשתי גאווה אבל יותר מכל הרגשתי שמחה כי ידעתי שאמנם תרומת דם זה משהו קטן אבל זה יכול לעזור למישהו בגדול.
ומאז אותו יום כל פעם שיש ניידת תרומות אני ישר הולכת, ממלאת טופס ורצה לתרום.
ברגע שתרמתי חלק קטן אני יודעת שעזרתי
ואני אמשיך לתרום בכל הזדמנות שיש לי.

אהבתם? שתפו בבקשה
iw Hebrew
X

אם יש לכם דם עשו לנו לייק וניפגש בפייסבוק