הסיפור של אביב

אביב

אביב

אני אפילו לא זוכר את התרומה הראשונה שלי.

ביצעתי אותה לפי הרישומים כשבועיים אחרי יום הולדת 18, בכיכר ציון בירושלים.

את הניידת אני דווקא זוכר, כנראה כי תרמתי בה עוד מספר פעמים. אף שאני לא זוכר שיחה ספציפית על תרומת דם, בבית ובבית הספר בהחלט לימדו אותי לתת לאחרים.

תרומת דם נראתה לי תמיד כמו נתינה מופלאה, מלאת ניגודים: מצד אחד אתה רואה ומרגיש שבאמת יצא ממך משהו, ומצד שני, תוך כמה ימים אתה נשאר ללא כל מחסור - מקבל הכל בחזרה.

מצד אחד אתה משתף משהו אישי מאוד, ומצד שני אין לך מושג למי הוא יגיע.

מצד אחד זאת תרומה "קלה" לביצוע, שלא עולה לך בכלל, ומצד שני היא יכולה לתת למישהו את הדבר היקר מכל, את החיים שלו.

ולכן, מכל התרומות, היא נראית לי הכי מובנת מאליה - כל עוד אני כשיר, ברור שאמשיך לתרום.

סיפורה של ענת מרמת גן

זהו סיפורה המרגש של ענת, בת 34 מרמת גן שהפכה לתורמת דם פעילה.

וכך היא מספרת לנו: כל חיי פחדתי ממחטים ומבדיקות דם, כך שתרומת דם מעולם לא הייתה אופציה עבורי.

אחרי הלידה, שעברה בשלום, היה דימום והסבירו לי כי אני צריכה לקבל 2 מנות דם. הבנתי שמנות הדם ישפרו את מצבי כי הייתי עייפה מאוד, עם כאבי ראש בשל המוגלובין נמוך, והכי חשוב - ללא יכולת להניק.

מסתבר שבמדינות רחוקות כמו אפריקה, זו פריבילגיה לקבל דם. כך הסבירו לי.

לאחר קבלת מנות הדם השיפור היה מהיר ומשמעותי, ההתאוששות הייתה קלה הרבה יותר, חזרתי להניק, והרגשתי שחזרתי לעצמי. אילולא הייתי מקבלת את מנות הדם, ההתאוששות הייתה לוקחת חודשים ארוכים ומתישים.

מאז, עברו שנתיים ובכל יום הולדת של בני, החלטתי כי החגיגה שלי היא ללכת ולתרום דם, ואני עושה זאת עם חיוך גדול ותחושת שליחות עצומה. ממליצה לכולם מכל הלב לגשת ולתרום. זה ישנה את חייכם ואת חיי הזקוקים כל כך לתרומות.

הסיפור של שמעון רדליך

ב - 1965 הגיע  מרמת גן על אופניו בחור לתרום דם בבית חולים תל השומר

אחרי שאמא שלו אמרה לו שבעל המכבסה בשכונה חולה וצריך דם.

שמעון רדליך ותרומת הדם ה - 100

שמעון רדליך ותרומת הדם ה - 100

כשסיים לתרום הגיעה הפקידה המופקדת על הרישומים והתחילה לשאול את התורם על פרטיו האישיים ...שמו...תאריך לידה וכו'.

כשדיווח לה שהוא יליד אפריל 1949 כל עובדי התחנה נעמדו על הרגליים והיו בשוק – מה? ילד בן 16 תרם דם ????!!!!! הרי זה בניגוד לחוק ולתקנות!!

נו טוב... עבר בשלום אחרי שמילאו אותו בקנקן מים.

ואז...

גברת אחת מבוגרת שענתה לשם "נחמה ברלינסקי" יזמה בָּמַקום שיבדקו לילד הזה את סוג הדם.

כשהסתבר שהוא נדיר  B- היא פנתה אליו בשאלה אם הוא מוכן להצטרף לרשימה שיש לה בכיס עם כ - 250 אנשים נוספים ויקראו לו כשצריך דם.

ובכן, הילד הסכים בָּמַקום והצטרף לארגון תורמי הדם שנוסד ב 1936 בתל אביב.

לימים היה מזכיר הארגון ואח"כ יו"ר הרבה שנים עם פעילות עשירה וכיום הוא נשיא כבוד עם 103 תרומות אישיות.

כי הילד הזה הוא אני... שמעון רדליך.

הסיפור של רון פישבין

אי שם באמצע שנות השמונים, אני חייל בן 20 סבלתי מדימום בדרכי העיכול (כיב קיבה מדמם).

לא שידעתי מזה, אך עם כל יום שחלף הרגשתי יותר ויותר חולשה, מכיון שלא רציתי להעמיס פעילות על חברי ליחידה לא פניתי למרפאה עד שמפקדי הכריח אותי לעשות זאת.

בסיכומו של דבר הגעתי הגעתי לבית חולים עם המוגלובין 6.2 וקבלתי 4 מנות דם.

באותו רגע גמלה בי ההחלטה שחובות יש להחזיר, זה לא שעד אותו זמן לא תרמתי, תרמתי אבל רק מנת דם אחת בודדת בשנה.

אבל מאז אני תורם מספר פעמים בשנה וכיום 30 שנה אחרי המונה עומד על 68 תרומות ובתקווה לעוד הרבה תרומות.

אהבתם? שתפו בבקשה
iw Hebrew
X

אם יש לכם דם עשו לנו לייק וניפגש בפייסבוק