הסיפור של אביב

אני אפילו לא זוכר את התרומה הראשונה שלי.

ביצעתי אותה לפי הרישומים כשבועיים אחרי יום הולדת 18, בכיכר ציון בירושלים.

את הניידת אני דווקא זוכר, כנראה כי תרמתי בה עוד מספר פעמים. אף שאני לא זוכר שיחה ספציפית על תרומת דם, בבית ובבית הספר בהחלט לימדו אותי לתת לאחרים.

תרומת דם נראתה לי תמיד כמו נתינה מופלאה, מלאת ניגודים: מצד אחד אתה רואה ומרגיש שבאמת יצא ממך משהו, ומצד שני, תוך כמה ימים אתה נשאר ללא כל מחסור – מקבל הכל בחזרה.
מצד אחד אתה משתף משהו אישי מאוד, ומצד שני אין לך מושג למי הוא יגיע.
מצד אחד זאת תרומה “קלה” לביצוע, שלא עולה לך בכלל, ומצד שני היא יכולה לתת למישהו את הדבר היקר מכל, את החיים שלו.

ולכן, מכל התרומות, היא נראית לי הכי מובנת מאליה – כל עוד אני כשיר, ברור שאמשיך לתרום.

סיפורה של ענת מרמת גן

זהו סיפורה המרגש של ענת, בת 34 מרמת גן שהפכה לתורמת דם פעילה.

וכך היא מספרת לנו: כל חיי פחדתי ממחטים ומבדיקות דם, כך שתרומת דם מעולם לא הייתה אופציה עבורי.

אחרי הלידה, שעברה בשלום, היה דימום והסבירו לי כי אני צריכה לקבל 2 מנות דם. הבנתי שמנות הדם ישפרו את מצבי כי הייתי עייפה מאוד, עם כאבי ראש בשל המוגלובין נמוך, והכי חשוב – ללא יכולת להניק.

מסתבר שבמדינות רחוקות כמו אפריקה, זו פריבילגיה לקבל דם. כך הסבירו לי.
לאחר קבלת מנות הדם השיפור היה מהיר ומשמעותי, ההתאוששות הייתה קלה הרבה יותר, חזרתי להניק, והרגשתי שחזרתי לעצמי. אילולא הייתי מקבלת את מנות הדם, ההתאוששות הייתה לוקחת חודשים ארוכים ומתישים.

מאז, עברו שנתיים ובכל יום הולדת של בני, החלטתי כי החגיגה שלי היא ללכת ולתרום דם, ואני עושה זאת עם חיוך גדול ותחושת שליחות עצומה. ממליצה לכולם מכל הלב לגשת ולתרום. זה ישנה את חייכם ואת חיי הזקוקים כל כך לתרומות.

הסיפור של שמעון רדליך

ב – 1965 הגיע  מרמת גן על אופניו בחור לתרום דם בבית חולים תל השומר

אחרי שאמא שלו אמרה לו שבעל המכבסה בשכונה חולה וצריך דם.

כשסיים לתרום הגיעה הפקידה המופקדת על הרישומים והתחילה לשאול את התורם על פרטיו האישיים …שמו…תאריך לידה וכו’.

כשדיווח לה שהוא יליד אפריל 1949 כל עובדי התחנה נעמדו על הרגליים והיו בשוק – מה? ילד בן 16 תרם דם ????!!!!! הרי זה בניגוד לחוק ולתקנות!!
נו טוב… עבר בשלום אחרי שמילאו אותו בקנקן מים.

ואז…
גברת אחת מבוגרת שענתה לשם “נחמה ברלינסקי” יזמה בָּמַקום שיבדקו לילד הזה את סוג הדם.

כשהסתבר שהוא נדיר  B- היא פנתה אליו בשאלה אם הוא מוכן להצטרף לרשימה שיש לה בכיס עם כ – 250 אנשים נוספים ויקראו לו כשצריך דם.

ובכן, הילד הסכים בָּמַקום והצטרף לארגון תורמי הדם שנוסד ב 1936 בתל אביב.

לימים היה מזכיר הארגון ואח”כ יו”ר הרבה שנים עם פעילות עשירה וכיום הוא נשיא כבוד עם 103 תרומות אישיות.

כי הילד הזה הוא אני… שמעון רדליך.

הסיפור של רון בן יהודה, בן 18.5

נולדתי לאבא שמגיל צעיר אמר לי שלתרום דם זה חשוב ואפילו לקח אותי איתו לכמה תרומות. כשהראה לי את כרטיס תרומות הדם שלו נדהמתי לגלות מספר רב של תרומות. ראיתי על כרטיס התרומות שלו שיש מקום לרשום שם 150 תרומות ובאותו רגע הבטחתי לעצמי שאשיג את היעד הזה.

היום, 24/6/2019, תרמתי בפעם החמישית דם ובמקרה התלהבו מההגעה שלי כי בדיוק הגיעה הזמנה דחופה של דם מהסוג שלי יש. אין לי סוג דם נדיר, מה שמראה שכל דם נחוץ. תעשו טובה למישהו רנדומלי ולעצמכם, תמצאו איזה יום ללא מעש ותקפצו לגיחה קצרה של חצי שעה לבנק הדם הקרוב לביתכם, גם בריא וגם מציל חיים.

גם אני תרמתי דם והצלתי חיי אדם!

סיפורה של ליאל טהרני, בת 18

הרצון לעזור ולהשפיע הוא ערך שחונכתי עלי מהבית. בכיתה ח’ תרמתי שיער והרגשתי שזה מעשה מדהים ושאני רוצה להציל חיים גם באופן ישיר.
לאחר בירור על הנושא הגעתי לתרומת דם. ישר התחברתי לרעיון כיוון שתרומת דם יכולה להציל חיים של שלושה אנשים, בהינתן המצב בו תרומת דם מופרדת ל- 3 מרכיבים – טסיות, פלאזמה והנוזל עצמו.
הדבר היחיד שעמד ביני לבין הרצון היה הפחד שהיה לי באותה התקופה ממחטים. התעמתתי מול הפחד הזה בכיתה י”א בעזרת אחות מדהימה בזכותה הבנתי שה”פחד” שלי ממחטים היה לא מבוסס.
באותו הרגע הבנתי שהדרך ביני לבין המטרה, הרצון לתרום דם קצרה ותכננתי לתרום דם ביום הולדת 17.

לצערי יום ההולדת נפל על תקופת בגרויות, ולאחריה טסתי ללונדון לשבועיים. כשחזרתי, אמי אמרה לי שבעוד מספר ימים תיערך התרמת דם בעיר (בית שאן) ואם אני מעוניינת לבוא איתה. אני לא אדם ספונטני אבל הרגשתי שזו ההזדמנות שלי ושעדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
לתרומה הגעתי מלווה בהוריי ובחברה טובה והחובשת המדהימה שהייתה שם ראתה שאני לחוצה מעט ואמרה לי לסמוך עליה, סמכתי עליה וגיליתי שתרומת דם לא כואבת כלל וגורמת לי לאנרגטיות מתוך ידיעה שהצלתי שלושה אנשים בדקירה קטנה.

מאז השאר היסטוריה. תרמתי פעם שנייה ב- 5/2/2020 (שוב היה צוות מדהים) ותכננתי לתרום דם בפעם השלישית ביום ההולדת ה- 18, מתוך רצון להעניק חיים ביום בו קיבלתי את ההזדמנות לחיות בעצמי.
בחלומותיי הגרועים ביותר לא דמיינתי שהתרומה הבאה שלי תהיה באמצע וירוס עולמי, אבל דווקא כשחשבתי שהקורונה הרסה הכל, מתוך הידיעה שהכל “נעצר”, התמקדתי בדבר החשוב באמת, הצלת חיים ועוד ביום ההולדת.

הגעתי לתרומה מלווה באמא ובחברה טובה וכשסיפרתי לצוות שזה יום הולדתי כולם איחלו לי מזל טוב ושלל ברכות וגרמו לי להרגיש הכי מיוחדת שיש
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוותי מד”א המדהימים שתמיד יודעים להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, להרגיע, לתת אווירה טובה וגורמים לי לחשוב על התרומה הבאה כבר כשהמחט של התרומה הנוכחית יוצאת מהוריד.
16.05.2020

סיפורה של מאי הרשברג

אני זוכרת את הפעם הראשונה שתרמתי דם.
זה היה כשהייתי חיילת.
תמיד שנאתי מחטים, לא אהבתי לראות דם (מאמינה שאני לא היחידה), אבל דם זה משהו שהיה קשה לי גם לראות.
אבל אם יש משהו שאני אוהבת לעשות זה לעזור ולתרום.
אני בן אדם שתמיד חושב על אחרים לפני שחושב על עצמו, כי תמיד חשוב לי לעזור ולתת יותר.
אז כששמעתי שמגיעה ניידת תרומות דם לבסיס.
ידעתי והרגשתי שזה משהו שאני חייבת, בעצם יותר נכון להגיד, רוצה לעשות את זה.
אז מילאתי טופס תרומת דם ורצתי לעשות את זה, הרגשתי גאווה אבל יותר מכל הרגשתי שמחה כי ידעתי שאמנם תרומת דם זה משהו קטן אבל זה יכול לעזור למישהו בגדול.
ומאז אותו יום כל פעם שיש ניידת תרומות אני ישר הולכת, ממלאת טופס ורצה לתרום.
ברגע שתרמתי חלק קטן אני יודעת שעזרתי
ואני אמשיך לתרום בכל הזדמנות שיש לי.

סיפור התרומה של שחר תמיר

שחר תמיר הגיע ב-1/7/2020 לתרום דם.

למה אנחנו מספרים לכם את זה? כי שחר הוא עיוור מלידה, ומסתבר שעיוורים (ולא רק הם) חייבים להגיע עם מלווה כדי לתרום דם.
שחר, חבר בארגון תורמי דם כבר 21 שנה.
קצת לפני התרומה שחר קיבל טלפון מאמנון מרגלית, פעיל בארגון שבין שאר תפקידיו מזמן אנשים טלפונית להגיע ולתרום.
באותה שיחה, שאמנון הגדיר כשיחה ארוכה ומרגשת, סיפר שחר שהוא היה שמח להגיע ולתרום אבל אין לו מלווה.
חייבים לציין ששחר, בן ה- 45, תרם עד כה 45 מנות דם. 

אמנון לא היסס, והרים טלפון ליו”ר ארגון תורמי דם, יואב בר זאב, שהתנדב מיד להגיע ולקחת שחר לתרום בניידת שהיתה באותו יום מול אוניברסיטת תל אביב.

בהזדמנות זו, בה שחר תרם את תרומתו ה – 46, הוא קיבל את סיכת הארגון.

שחר שירת בצבא בגלי צה”ל במשך 3 שנים ולאחר שחרורו נשאר אזרח עובד בגלי צה”ל.
בזמן שירותו הצבאי החיילים והאזרחים בתחנה היו עושים תחרויות מי יתרום יותר דם כשמגיעה ניידת התרמה. כשהיה חייל עודד שחר את החיילים וכשהפך לאזרח עובד בגלי צה”ל עודד את האזרחים.

שחר עובד כדי ג’יי בלילות באירועים פרטיים וחותר בים בימים (מן משחק מילים שכזה).
גם זוגתו של שחר תורמת דם והחלה לתרום כאשר הכירו לפני 7 שנים.
לשניהם סוג דם B+.

לאחר הצבא שחר החל לתרום דם בתחנת מגן דוד אדום בירושלים וכשעבר למרכז תרם דם אצל המתרימה האגדית, אסתי בסניף מד”א באלקלעי.

שוחחתי טלפונית עם שחר בעקבות התרומה הנוכחית, סיפורו ריגש אותי והחלטתנו בארגון לפרסמו כאן באתר שלנו.

כן ירבו כמוך שחר.

סיפור התרומה של איתי יפה

אני חבר באירגון תורמי דם.
אתמול, 26/7/2020, לאחר הפסקה של תשע שנים, חזרתי לתרום דם.
לפני תשע שנים חליתי בסרטן ובאחת הפסקתי לתרום כאשר באופן קבוע תרמתי פרזיס.
מיותר לציין שהתפקידים התחלפו ובמקום שאני אתרום לאנשים שזקוקים פתאום אני הוא זה שזקוק.
אתמול חזרתי לתרום והצוות בכיכר רבין היה מדהים!
היו שלושה חברה מהממים לאחד קוראים יוסף לאחת חן, אני חושב, ואת השלישי אני לא זוכר.
מחזק את ידיכם
איתי.

סיפור התרומה של נתנאל ורשאי

I made my first blood donation as a 17-year-old high school student at the urging of my friend. I was somewhat afraid, while he was confidant. Ironically, he vomited and I never have, 35 times later.

I donated again the following year at the University of Michigan, soon thereafter joining Alpha Phi Omega, the national co-ed service fraternity that would hold five blood drives each year on campus.

After finishing my university studies, I continued to donate off and on, bringing my young children to the American Red Cross to see what it is all about.

Having made Aliyah in 2019 and hindered by the pandemic closures, I finally succeeded in donating at a blood drive here in Israel. While it was different from the blood drives I had staffed or Red Cross centers where I donated, I am very happy to be doing this Mitzva in Israel.